החופש שבתוכנו

לבני אדם יש נטייה לקנא בבעלי חיים מסוימים, למשל בפרפרים או בציפורים. הן נתפסות אצלנו כחיות חופשיות שיכולות לנוע לאן שבא להן, בכל רגע נתון. כמה פעמים יצא לך לשמוע את המשפט "הייתי רוצה להיות חופשי כמו ציפור"? סביר להניח שמספיק פעמים. אנשים מקעקעים ציפורים כסמל לחופש ושחרור. מביטים בקנאה על פרפר שמתעופף לו בנחת מפרח לפרח, על ציפור נודדת שיוצאת להרפתקאות, זאת בעוד הם תקועים בחייהם.

לא הרבה מקדישים מחשבה לעובדה, שציפורים חיות בלהקות – מה שהופך אותן לחלק מחברה מסוימת, בדיוק כמונו. בדומה לציפורים או פרפרים, גם אנחנו יכולים לנוע לאן שבא לנו בכל רגע נתון. לפחות יכולנו, אילולא הינו מציבים לעצמנו מחסומים. אל דאגה, אני לא שוכחת את העבודה והילדים וחובות שעלינו למלא, אלא מנסה לתת זווית ראייה נוספת.

מכירים את האנשים האלה שחיים איך שבא להם? אלו שמצליחים גם לטייל בעולם, גם לקנות בית, גם לנהל עסק מצליח וחיי נישואין נפלאים? לימדו אותנו לחשוב שבטוח משהו לא בסדר שם, מתחת לפני השטח חייב להיות משהו רקוב – איך יתכן שהכל מושלם!? לימדו אותנו שמי שמודע לעצמו וחיי כמו שמתחשק לו, חייב להיות אגואיסט אז זהו! זה לגמרי אפשרי. הקולות האלה שאתם שומעים, נובעים ממשהו עמוק שטמון אצלנו, בתרבות האנושית. מדובר בפחדים הכי עמוקים שקיימים אצל בני האדם, אלו שמשתקים אותנו וגורמים לנו לחפש את המגבלות להיאחז בהן: פחד מהצלחה, פחד לשחרר, פחד להכיל את העצמה שקיימת בנו.

כשגיליתי עד כמה נפוץ הפחד מן ההצלחה, נותרתי המומה- איך זה הגיוני? אנחנו חיים בחברה שמקדשת את ההצלחה, כולנו שואפים להצליח, חולמים על ההצלחה שלנו ומתכננים איך נגיע לשם. ובכן… מסתבר שאצל לא מעט אנשים קיים פחד מהצלחה.  זה לא אומר שהם לא יצליחו, אבל כשיגיעו למקום אליו שאפו  הם כנראה יתקשו להישאר בו. כאן נכנס עניין ההכלה – איך להכיל את העובדה שהצלחתי והגשמתי את עצמי. עם הפחד לשחרר ולאבד שליטה אני מניחה שיש כאלה שמזדהים, קל לנו יותר להכיר בפחדים האלה. הרבה אנשים אוהבים לחיות עם האשליה שיש להם שליטה על חייהם. זה, כמובן, אומר לעגן את עצמם באינסוף מגבלות.

מהי מגבלה?

בעיני זאת בעיקר מחשבה, או לפחות משם זה מתחיל. מחשבה כמו "אני לא יכול לעזוב הכל עכשיו וללכת", "היעד שאני מציב לעצמי גבוה מידי", "אני צריך לחיות דווקא ככה" ויש עוד המון דוגמאות.  מגבלות הן מילים מחשבות ואמונות שמועברות אלינו מהקרובים שלנו, מהמדיה שאנחנו צורכים ומהסביבה בה אנו חיים, לפעמים הן מועברות מדור לדור.

מהרגע שאנחנו נולדים מציירים לנו את העולם בו כדאי לנו לחיות, מכתיבים לנו את החוקים לפיהם כדאי לנו לחיות כדי שנוכל להרגיש חלק בלתי נפרד מהחברה שאליה נולדנו. השאלה היא מה אם הציור הזה שציירו לנו, הדרך שהכתיבו לנו – אינם משרתים אותנו? מה קורה כשאנחנו מתעוררים בבוקר, יודעים שאנחנו עושים מה שאנחנו 'אמורים' לעשות והאושר, ממאן להגיע. במקומו יש עייפות וכבדות, תהיות מה אני עושה לא נכון ואיפה אני טועה?! או השלמה עם המצב ושכנוע עצמי שככה כולם חיים, זה מה שאמור להיות.

מה הייתה עושה הציפור? מה מבדיל אותה מאיתנו?
התשובה פשוטה משאתם עלולים לחשוב. תתחילו לשנות את החשיבה שלכם, מה שנראה כמו מגבלה תבדקו – מדוע הוא בחיי? האם משרת אותי לטובתי? איך אני יכול לשנות את הדבר הזה, כך שיפסיק להגביל אותי?

*טיפ: לפני התרגיל הזה כדאי שתבררו עם עצמכם – מה אתם בכלל רוצים לעצמכם? מה יסב לכם אושר?*

שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *