לפוקרה שבנפאל הגענו אחרי נסיעה מעייפת של שמונה שעות, כשאחת הילדות סבלה מסחרחורות ובחילות רציניות בדרך. מהלחץ לא נרדמתי לילה לפני הנסיעה וחיכיתי להגיע לדירה שסגרנו מראש, לישון כמו שצריך. המציאות הייתה אחרת לגמרי… הגענו לבית קפוא, לא נקי, חלונות לא נסגרים, הכל הרגיש מגעיל ולקינוח היו גם נמלים מתות על השיש במטבח. טו מייק א לונג סטורי שורט – כולנו העדפנו לישון בלילה על השטיח, מאשר על המיטות הלא נקיות.
את היום הבא בילינו בחיפושי דירה אחרת. מצאנו לשמחתי בזכות ישראלית נחמדה שעזרה לנו וגרה גם עם המשפחה שלה בבניין. בעל הדירה ואשתו הם נפאליים דוברי עברית, שחיו בישראל במשך הרבה שנים, זה מוסיף לחוויה הנעימה שיש מי שמבין אותך במרחקים. אבל אז התחיל אצלי סטרס אחר… כל החששות וחוסר הנעימות שלי מאיך שהמשפחה מתנהלת, צפו. קולות כמו "רק את הילדים שלי שומעים כל הזמן", "רק שלא ירעישו מידי ויגרמו לחוסר נעימות", "הם כל הזמן רבים", "שלא אאבד את הסבלנות שלי" ועוד ועוד קולות כאלו הסתחררו בתוכי. כשגרנו בהודו זה הטריד אותי גם,
אבל שם הייתי במצב נפשי אחר, הייתי מאוד שבורה וכואבת, לא היה לי מקום עבור אחרים כי בקושי הצלחתי להחזיק את עצמי. הרגשתי שלא נעימה לי ההתנהלות, אבל לא היו בי כוחות לחקור לעומק מה יושב שם. הייתי חייבת קודם כל להתחזק בעצמי, להירגע.
המעבר לנפאל הביא איתו משב של אנרגיה חדשה בתוכי, אני מרגישה יציבה וחזקה יותר. זה כמובן מאפשר לי להתפנות לדברים אחרים, אז הבוקר הצלחתי לפצח למה הדבר הזה קשור – לאותה האמונה של "לא מספיק", לאותו הדפוס שלימד אותי לצמוח מתוך מה שאין וחסר, במקום מתוך ה- יש.
כשהמשפחה אינה מושלמת, יש על מה לעבוד, איך להתפתח ולצמוח. תת המודע שלי הציף פחד שכשהכל נפלא ורגוע, נתרחק זו מזה ואז המשפחה תתפרק. כידוע, פחדים הם דבר לא הגיוני ולוקחים אותנו אל הקיצון. כשהצלחתי לנטרל את הקולות של המחשבות, מוקדם בבוקר ולחשוב בצלילות, נפל לי האסימון וראיתי איך לאורך כל המסע, החשש והאמונה של "לא מספיק", יצרו סיטואציות של חוסר שקט וחוסר שלווה במשפחה שלנו. מיד פצחתי בסשן ניקוי אמונות, שישחרר אותי ואת המשפחה שלי מהדפוס של "לא מספיק" ויאפשרו לנו ללכת בדרך חדשה, מבטיחה לעדכן אבל מניסיון חיים בתחום שינוי האמונות – דברים טובים בדרך אלינו 
אני חולקת כאן הכל, גם את הרגעים הכי פחות זוהרים שלי, כדי שאולי מישהו יוכל להיתרם ולשפר דברים בחייו. לפני שמשתפת מה עלה אצלי, מזכירה שאמונות זה לא דבר אמיתי, לכן אין מה להיבהל ממה שעלה, והרבה פעמים המציאות היא בכלל שונה! הילדים שלי מדהימים, הם חברים טובים, אוהבים זה את זה וזו ובכל מקום שאנחנו מגיעים אליו, מרעיפים עלינו מלא אהבה. לפעמים, כמו כולם, הם פחות מסתדרים… אני יודעת שאני גם אחלה אמא. האמהות היא נושא שמאוד מעסיק אותי בחיים, מאז שהבת הבכורה שלי נולדה, אימהות היא דרך החיים שלי, אני צומחת ומתפתחת המון דרך החלק האימהי שבי. זה מה שהתכתב עם האמונה "לא מספיק" – כשאני אמא לא מספיק טובה, אני ממשיכה ללמוד ולהתפתח והופכת טובה יותר ויותר. כמובן, את כל ההתפתחות והלמידה אני יכולה לעשות גם כשאני חיה את ה- יש, והאפקט יהיה אפילו טוב וגבוה יותר.
האמונות שעלו אצלי:
– הילדים שלי רועשים.
– ילדים הם רועשים.
– המשפחה שלי רועשת.
– אין בכוחי לחבר בין הילדים שלי.
– אין מה שיכול להרגיע ולחבר בין הילדים.
– אני אמא לא מספיק טובה.
– הילדים שלי מסכנים.
– אני מסכנה.
– אני והילדים שלי חסרי אונים.
– הילדים שלי חסרי שקט.
מציעה לכם כמה הטמעות אל תת המודע:
– אני יודע/ת איך זה מרגיש שהמשפחה שלי נפלאה.
– אני יודע/ת איך להנות מהמשפחה שלי.
– אני יודעת את הגדרת הבריאה לאמא מכילה, חומלת ואוהבת.
– אני יודע את הגדרת הבריאה לאבא מכיל, חומל ואוהב.
– הילדים שלי יודעים איך להתחבר אל השקט הפנימי שלהם.
– הילדים שלי יודעים איך להיות יחד בטוב.
– הילדים שלי יודעים איך לראות את הטוב שקיים בהם וזה בזו/זו בזה/זו בזו.
– אני יודע/ת איך לקבל באהבה את מערכת היחסים שנבנית בין הילדים שלי.
מוזמנים לכתוב כן, והן יוטמעו עבורכם.
אני מתחילה את הבוקר שלי באנחת רווחה ובהודיה לשיטה המופלאה של התטא הילינג, שמאפשרת לי לשנות דברים בצורה מהירה כל כך. מודה על החיבור אל אנרגיית הבריאה שמאפשרת לי לקבל פרספקטיבה ומסייעת לי לחזור לאיזון מול הדברים שמפחידים או מבהילים או לא נעימים או לא ברורים לי בחיים. אני ממש מצפה לראות את השינויים בי ובקרב המשפחה שלי, מרגישה שירדה לי איזו אבן מהלב. מוזמנים תמיד לשתף בתובנות שלכם, חוויות שלכם או כל דבר אחר.
רגע של אהבה מתפרצת באמצע טיול ליד האגם, אחרי שרגע לפני, בבית, הוא רדף אחריה והציק לה.
