בחירה בעצמי

מאז שהפכתי לאמא, זמן לעצמי הפך למצרך נדיר. ההבנה שיש יצורים קטנים שתלויים בי ורוצים, בעיקר, אותי – גורמת לי להתפעם בכל פעם מחדש. דברים שפעם היו מובנים מאליהם, כמו יציאה מהבית למשל, הופכים למבצע מתוכנן בו אני מחשבת בקפידה מתי לצאת, כדי לחזור בזמן לשנת הצהריים או הלילה שאין סיכוי שישרדו בהן בלעדי.

כשהייתי אמא צעירה, התקשיתי לקחת לעצמי זמן. הרגשתי שכל דבר שאעשה יבוא על חשבון הבת שלי – ואיזו מן אמא אני, אם כך?!  יחד עם זאת, הרגשתי שאני נחנקת. התקשיתי להמשיך בשגרה שנוצרה, בה אני נמצאת יום שלם בבית עם ביתי ואין לי דקה פנויה לעצמי. בשלב מסוים, הבנתי שאני מוכרחה לקחת את עצמי בידיים ולמצוא לעצמי זמן.

מי יציל אותי

הדבר הראשון שעשיתי היה לפנות החוצה – אל בן הזוג, בדרישה שיפרגן ויתן לי זמן לעצמי. זה לא הצליח כל כך… חוסר תקשורת והבנה גרמו לתסכולים רבים סביב העניין. כעת לא רק שחסר לי זמן לעצמי, גם היחסים עם בן הזוג הגיעו למצב לא נעים.

אחד הדברים הטובים שקרו לי באמהות, הוא החשיפה ל’תקשורת מקרבת’, המוכרת גם כ”שפת הג’ירף”. ד”ר מארשל רוזנברג פיתח את השיטה הזאת בשנות ה-60, כדי לשפר את התקשורת בין בני האדם. רוזנברג הבין שהאופן בו בני אדם משוחחים, מקטין את הסיכויים של כל אדם למלא את צרכיו, ומעלה את הסיכויים לאלימות. הוא בנה מודל לפיו כדאי שכל אדם יהיה מודע לצרכים שלו, ידע לתת להם ביטוי ולהקשיב באמפתיה לעומד מולו ולעצמו. הביטוי העצמי מכיל ארבעה שלבים: תצפית, רגש, צורך, הרגשה.

תרגול השיטה ממקד את האדם בהבנת הצרכים שלו ובביטוי שלהם. מבחינתי החיבור לעולם הטיפול הוא ברור כשמש – ברגע שאני מבינה מה אני צריכה או רוצה, זה חלק מהדרך למצוא את הפתרון. כשאני מבינה שחסר לי זמן לעצמי, אני מוצאת, בתוכי, את הדרך להגיע לרגע שבו אצא מעט לנשום אוויר. מתן האמפתיה לעצמי מסייע לי להבין שאולי זה לא יקרה היום, או בדיוק עכשיו אלא בעוד מספר ימים/שעות. כל התהליך הזה מחזיר אותי לעצמי וממקד אותי באדם היחידי שמילוי  הצורך תלויה בו – אני.

כשאני משליכה את התסכולים שלי לכל עבר, מטיחה האשמות וזעם – שום דבר לא ישתנה. אולם כשאני מחליטה לבטא מול עצמי, קודם כל, מה אני צריכה ואז בודקת איך אני יכולה להשיג את זה. האחריות כאן שלי בלבד, אני בוחרת לראות את עצמי וכפועל יוצא הסביבה שלי רואה אותי. אולי לא תמיד הצרכים שלי מתקבלים בשמחה, אבל גם זה בסדר – זה שייך לאחרים ולא לי. הקפידו לזכור, לא לקחת על עצמכם רגשות ותסכולים של אדם אחר. תמיד ניתן לשוחח על הדברים, תוך כדי מתן אמפתיה.

כל הפעמים שהתקשיתי לבחור בעצמי, היו כנראה הכנה ל’דבר האמיתי’ – לרגע שבו החלטתי שאני רוצה להשקיע וללמוד תטא הילינג. בחרתי ללמוד את השיטה, כדי שאוכל לעשות סדר ולטפל בעצמי ובמשפחתי. כשהודעתי שאני הולכת ללמוד, הייתי שקטה ובטוחה בעצמי ולכן זה מה שעבר ואפשר לדבר להתקיים. בזכות התטא הילינג, התחזקתי ולמדתי עד כמה אני ראויה להעניק לעצמי. למדתי גם שהיו אמונות שעיכבו אותי והקשו עלי לקבל בקלות את היכולת להעניק לעצמי זמן ולמלא את צרכי.  זה שינה את ההרגל שסיגלתי לעצמי – לקחת בכוח, דברים הפכו קלים יותר.  

כשאדם בוחר בעצמו, הוא הופך לאדם נעים וטוב יותר עבורו וגם עבור מי שסובב אותו. כשאדם מאפשר לעצמו לקחת את הזמן לו הוא זקוק, מכבד את עצמו ומבין את צרכיו – גם הסביבה מגיבה בהתאם. אם מתעורר בכם קושי מול הכתוב, או לנוכח המחשבה שאתם יכולים למלא את הצרכים שלכם בדרכי טוב ושלום, ככל הנראה מסתתרות להן בתת המודע שלכם כמה אמונות מגבילות שמנהלות אתכם. אני מכירה את שלל התירוצים והסיבות ל “למה זה לא יכול לקרות אצלי בחיים!” , באחריות מלאה – ניסים מתרחשים ברגע שאנחנו מתחילים לכבד ולאהוב את עצמנו. אני לא מתכוונת שעלינו לברוא עולם של נרקיסיסטים חסרי אכפתיות ואמפתיה. אבל אגואיסטיות ואהבה עצמית הם מצרך חשוב, שמוביל אותנו לדיוק של עצמנו ולמיצוי הטוב והמהיר ביותר של מי ומה שהננו. יש דרך לחיות בקל ובטוב, היא אינה כה רחוקה כמו שעלול להראות לפעמים. ממליצה בחום לשמוע את ההרצאות של ד”ר מארשל רוזנברג ולשבת עם עצמכם כדי למצוא את האמונות הנסתרות, שמונעות מכם לראות את היופי שבאהבה העצמית ובאפשור העצמי.

שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.