שחרור אמונות ודפוסים מעכבים

במהלך החיים אנחנו צוברים התנסויות וחוויות, אשר מרכיבים את הזיכרונות שלנו ומעצבות את מי שאנחנו. האמונות שאנחנו אוספים לתוכנו מנהלות אותנו מבלי שנדע, לפעמים מתוך מטרה להגן עלינו אך פעמים רבות, משהו בתוכנו מבקש לשחרר ולהתקדם הלאה. בקשה לשחרור מגיעה מהנשמה, היא מתקיימת בגוף שלנו בצורות ובדרכים שונות:
– חזרה על דפוס התנהגות שפוגע בנו
– תחושת מועקה
– תחושת תקיעות
– רצון לקום וללכת, מבלי להבין או לדעת לאן
במצבים קיצוניים, יופיעו מחלות וכאבים בגוף שקוראים לנו לעשות שינוי ולשחרר מתוכנו את המיותר.

אדם שבוחר לשחרר את כל האמונות והדפוסים המעכבים בחייו, יזכה לחיים שלווים יותר. יהיה מחובר יותר לעצמו ולמהות שלו, ידע מה הוא מבקש לעצמו ומה פחות רלוונטי עבורו.

איפה הקושי?

הדרך אל הרגע בו יגיע השחרור, מאלצת אותנו לעמוד מול חוויות וזיכרונות לא בהכרח נעימים. מול הפחדים שלנו, מול המקומות שאנחנו מעדיפים להשאיר במחשכים. חשוב להבין שמדובר בתהליך שלוקח זמן, לעתים שנים.

כשאנחנו חושבים על המילה ‘תהליך’, עולה תמונה של דרך שיש לעבור, אולי מסלול שבסופו מגיעים אל היעד. אך יש הבדל בין המחשבה, לבין ההליכה עצמה ויש פרטים שאנו שוכחים להניח דעתנו עליהם. תהליך אינו רק מסלול עם התחלה, אמצע וסוף. יש בו הרבה יותר מאלה – תהליך הוא עולם שלם בפני עצמו והוא נארג בשאר הפיסות אשר מרכיבות את חיינו. אני בחרתי להשתחרר מן הטראומה כנפגעת תקיפה מינית, אך לא הייתה לי יכולת לעצור את חיי לשם כך. הכל קרה תוך כדי החיים, בהם המשכתי ללמוד, התגייסתי, טסתי לטיול הגדול, למדתי לתואר ותעודת הוראה, הבאתי לעולם שתי בנות ועוד ועוד. חלק מהחיים בתהליך פירושם, להבין שיהיו רגעי התקדמות לצד רגעים בהם אעמוד במקום ואולי אף ארגיש שחזרתי מעט לאחור. ההבנה הזאת מביאה אתה המון רגשות ותסכולים. חשוב לזכור שכל עוד נשארים ממוקדים, התהליך יגיע אל סופו.

המוח מדבר

במהלך הדרך, אנחנו עלולים לשמוע קולות פנימיים שיתהו אם כך הדברים אמורים להיות? האם אין משהו נוסף? מה עוד אנחנו צריכים או יכולים לעשות? אני קוראת לקולות האלו – דיבורי מוח. הם מגיעים מהחיבור שלנו, כבני העולם המערבי, אל המדעי ואל הפרקטי. המוח הוא זה שמעוניין בתוצאות מידיות ועכשווית. אך לא תמיד זאת התשובה, לתת לעצמנו זמן ולחיות מידי יום יכול לפעמים להיות בעל משמעות גדולה יותר, מעשייה אינסופית.

התהליך שלי להשתחרר מן הטראומה שחוויתי, כנפגעת תקיפה מינית, כלל שלבים מרובים. אחד מהם היה הסליחה לעצמי – על כך שהאשמתי אותי, על כך שנתתי לדברים האלו לקרות לי, על הצער שגרמתי לעצמי ולמשפחה. אין כאן שום חולשה, נהפוך הוא – הכעס הוא החולשה האמתית. כעס מחליש את המערכות של הגוף, משפיע על הבריאות הפיזית וגם הנפשית. הכעס שיבש את התכניות שלי, לחיות בנחת ובשלווה עם עצמי ועם הסביבה בכל מקום בו אהיה. ברגע שמצאתי בתוכי מקום לסליחה, השתחררו המון עכבות ואנרגיה מיותרת שלא הועילו לגוף שלי. בעקבות היכולת לסלוח, שהגיעה בשלבים ולאורך שנים, השתפר מצבי הבריאותי והנפשי.

לעמוד מול עצמנו יכול להיות מפחיד, אך כדאי שנזכור שאין לנו אפשרות להיות אחרים. אנחנו מי שהננו, בטוב ובקשיים. כשנביט במראה, בכל שלב בחיינו – הבבואה שלנו תשתקף ממנה. גם אם ננסה להיות אדם אחר, לברוח או להתנתק מעצמנו עמוק בפנים תמיד נשאר מי שאנחנו. בריחה מעצמנו, פירושה בריחה מהנשמה שלנו ומהמהות של מי שנולדנו להיות. המועקה והעומס שנחווה בחיים מלאי התעלמות ובריחה, ישפיעו עלינו ויהפכו את חיינו למלאי קושי. זאת הסיבה, שבעיני, מפחיד יותר לברוח מעצמי מאשר להתמודד עם כל מה שצף ועלול עוד לבוא.

איך זה מרגיש?

הרגע בו הבנתי שהצלחתי להשתחרר מן הטראומה שלי, היה יומיומי ורגיל. למעשה, כמעט פספסתי את ההבנה הזאת. האסימון נפל לי כשהתכתבתי עם אחותי, ציינתי שאני חייה כמו שאני רוצה והמשכתי הלאה. אחרי מספר רגעים, גללתי לאחור כדי לקרוא שוב מה שכתבתי ואז הגיעה ההבנה שזהו! אני חופשיה. אני זוכרת שבהיתי במסך הטלפון והמון רגשות הציפו אותי. אחרי מספר רגעים פרצתי בבכי משחרר ומנקה – הכל מאחורי, אני לא כבולה יותר. הכל חלק מחיי, אך לא צורב ולא מנהל אותי יותר. מאדם שחש רדוף, הפכתי לאדם רגוע שחי את מה שהנשמה מאותתת לו.

זוהי טראומה אחת ששחררתי מחיי, כמובן שישנם דברים נוספים המבקשים להשתחרר ולהירפא. ישנם תהליכים נוספים בהם אני נמצאת, אותם אני חווה בשנים ובחודשים האחרונים. כולם מסייעים לי לחיות בהשלמה ובשלמות עם עצמי ועם חיי. כולם יועילו לי ביומיום ובטווח הרחוק – בגלגול החיים הנוכחי וגם באלו שיבואו אחריו.

שתפו

2 תגובות ל “שחרור אמונות ודפוסים מעכבים”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.