כשאני חושבת על המילה אור, כל כך הרבה דימויים עולים אצלי. אני מיד מתמלאת אנרגיה ושמחה. הדבר הראשון שאני עושה בכל בוקר, הוא לפתוח את התריסים בכל החלונות בבית כדי שיכנס פנימה אור.
אם קראתם את המאמר שלי על חושך, אתם יודעים שחוויתי תקופה לא פשוטה עם המעבר לבאר שבע. התקופה הזאת קרויה בשפה המקצועית “משבר רבע החיים”, אחרי שישבתי בחשכה עם עצמי, הבנתי שאין מצב שהכל נוראי כל כך בחיים שלי. נזכרתי בימים בהם גרתי בעמק הירדן, הייתי מאושרת ובכל בוקר במהלך הטיול עם פוטש (הכלב שלי) הייתי מודה על כל הדברים שקיימים בחיי. התגעגעתי לימים שהיה לי על מה להודות, הבנתי שההודייה עזרה לי לראות בבירור את הדברים הטובים שהיו לי. החלטתי על מנהג חדש – בכל לילה לפני השינה, למנות חמישה דברים משמחים שקרו לי באותו היום.
זה אולי נשמע מעט מאולץ, אבל תתפלאו לדעת כמה אור ושמחה התרגיל הזה הכניס לחיי. הבנתי שנכון, יש דברים שאני רוצה לשפר ולשנות, אבל יש גם המון דברים טובים. התרגיל הזה החזיר אותי לאמונה בסיסית שלי, ששכחתי מקיומה – אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
בהתחלה חיפשתי דברים משמעותיים שקרו לי, בהיעדר אירועים כאלו נתקעתי והבאסה החלה לחלחל לתוכי. כדי לא להישאב למערבולת נוספת, החלטתי שכל דבר קטן יוכל להחשב לטוב – ילד קטן שחייך אלי ברחוב, חיבוק שקיבלתי מבן הזוג, נהג אדיב שעצר לי במעבר החצייה. כל אחד מהדברים הפעוטים האלו הצביעו על כך שאני לא בלתי נראית, אני קיימת. כל מחווה קטנה, גרמה לי לראות את האור ואת הטוב שסובבים אותי. להבין ששום דבר אינו מובן מאליו.
התרגיל הזה עזר לי להיזכר, שהבחירה לראות את האור שקיים בעולם, כולה שלי. במשך מספר שנים, מידי לילה, ציינתי מינימום חמישה דברים משמחים שקרו לי באותו היום.
איפשהו במהלך הדרך, הפסקתי למנות לפני השינה דברים משמחים – כמו ילד שכבר לא זקוק לגלגלי עזר, גם אני כבר לא הייתי זקוקה לטקס הזה. ראיית הטוב והאור שקיים בעולם טבועה בי, היא מתרחשת באופן אוטומטי. ואם לפעמים אני מרגישה מעט מעורערת, אני חוזרת אל התרגיל הזה לתקופה מסוימת, עד ששוב אני נזכרת שהוא בתוכי, תמיד איתי.
תרגיל:
מזמינה אתכם לכתוב במשך חודש בכל בוקר או ערב חמישה דברים טובים עליהם אתם מודים, או לחלופין חמישה דברים טובים שקרו לכם באותו היום.
מוזמנים להצטרף לקבל תרגולים נוספים, לשאול שאלות ולשתף חוויות אישיות שלכם.
מתרגלים מיקוד בטוב