לשחרר כדי להתקדם

“כולם עכשיו לשים את יד ימין על הפנים,
להסתכל עמוק, האושר הוא בפנים,
לא להחזיק חזק קרוב אל החזה
אתה חייב קצת לשחרר את הדבר שאתה הכי רוצה”

שר עברי לידר ואני עוד זוכרת את העיקול בכביש בו נסעתי בדרך מעמק הירדן לבית ההורים שלי. זוכרת את הצבעים ואת האוויר היבש שנכנס מהחלון הפתוח, כי באותו רגע בו נפל לי אסימון. פתאום הצלחתי להבין לעומק את המשמעות של המילה ‘לשחרר’, הרגשתי שזה יכול לקרות בחיים שלי. פתאום הבנתי שאפשר לשחרר ולא יקרה שום דבר נורא, מקסימום אקבל את מה שרציתי ואם לא – משהו אחר יגיע. איך עושים את זה? מדובר בתהליך שלקח זמן, אבל ההבנה שזה אפשרי בכלל וכל כך נכון לחיות ככה זכורה לי היטב, (למרות שעבר עשור מאז).

לא להחזיק חזק

כשאני רוצה משהו כל כך, אני מרוכזת אך ורק בו. הוא הופך להיות משנתי הסדורה יום ולילה – אני חושבת עליו, הוגה בו, חולמת אותו, מדמיינת אותו. בשלב הבא מתחילה לתזמן מתי הוא אמור להגיע, מתבאסת על כך שהוא עוד לא בא ועסוקה בעיקר בחוסר שלו בחיי. זאת יכולה להיות זוגיות, ילד, עבודה, בריאות ולפעמים אפילו שילוב של יותר מדבר אחד. העיסוק במחסור מכניס למין סחרור שגורם לנו לראות רק אותו ומקשה עלינו לשמוח במה שקיים בחיינו. האנרגיה הכבדה של המחסור מושכת אותנו מטה, ומעוורת אותנו.

כשאני חולמת על בן זוג והוא לא מגיע, אני מתחילה לתהות למה. המוח מחפש תשובות שיניחו את הדעת וישקיטו אותו, אלא שקורה ההפך הגמור:

  • האשמה עצמית: מה לא בסדר בי, לא הייתי צריכה לעשות X, Y.
  • האשמה חיצונית: לא נשארו מספיק גברים טובים בגילי, היקום לא מעוניין שאהיה בזוגיות, לא נולדתי לחיות ביחד…
  • מרדף: זה הדבר שיביא אושר לחיי.
  • קונספירציות: אם אעשה ככה או כך, בטוח שהוא יגיע אלי.
  • ניתוק: אני ממש בסדר, לא מבינה מה הבעיה ולמה הוא לא מגיע

כל המחשבות האלו גוזלות מאיתנו אנרגיה חשובה, שיכלה להניע אותנו למקומות אחרים – שהיו מקדמים אותנו אל עבר החלומות שלנו ואל אושר, (הרי אושר מורכב מלא מעט גורמים). המיקוד בנקודה אחת, חוסם את הראייה המרחבית שלנו, ממש כמו סוס ששמים לו סך עיניים. אנחנו רואים דרך חור צר, מבלי לשים לב שהצדדים הצטמצמו, או נעלמו כליל ודברים נהדרים נמצאים בצידי הדרך. כך, בזמן שהאשמתי את היקום שהוא לא בסדר, יתכן שפספסתי את מי שהיקום שלח אלי ומי יודע – אולי הוא יכול היה לקרב אותי אל בן זוגי או אפילו להיות בן זוג פוטנציאלי. כמובן שהאנרגיה שנשדר, תחזור אלינו וזה הופך למעגל שכזה – אם אני מרגישה שזוגיות בורחת ממני, זה בדיוק מה שיקרה כל הזמן.

מכירים את המשחק משיכת חבל? שתי קבוצות אנשים אוחזות בקצוות השונים, מושכים ומושכים עד שצד אחד מנצח והשני נופל. כשאני משחקת במשיכות חבל עם הזוגיות שלי, כנראה שבסוף אפסיד ואפול. אם אשחרר בעדינות, אנקה מבפנים כל דאגה וכל חשש, אבחר להתמקד בדברים אחרים שקיימים בחיים שלי ואתן למה שיש להעצים אותי, הזוגיות תגיע. רובנו לא מבינים עד כמה אנחנו אהובים, כיוון שהאהבה הזאת היא לא מה שאנחנו מחפשים. אנחנו רוצים זוגיות ולא אהבה של משפחה או חברים, אבל אם ניתן לאהבה הקיימת בחיינו לחדור אלינו – היא תחזק אותנו. האהבה הזאת תמלא אותנו ותזכיר לנו עד כמה אנחנו ראויים לטוב ומוקפים בו. האנרגיה שנשדר תהיה גבוהה יותר, נקייה יותר ולכן מה שנקבל בתמורה יהיה בדיוק מה שאנחנו חולמים עליו. זהה תקף לזוגיות, אהבה, הערכה, הכרה, פרנסה וכל דבר אחר שתרצו.

האושר נמצא אצלי

באותו היום בנסיעה להורים, המשפט “האושר הוא בפנים” קיבל עומק חדש. ניסיתי לחשוב מהו הדבר שאני הכי רוצה? הבנתי שאת עצמי, הרגשתי כמו אדם שקרוע לחתיכות ורציתי להרגיש שלמה. רציתי להכיר את עצמי – כולל כל החלקים שהדחקתי או חששתי מהם. רציתי להיות מאה אחוז נירית, כזאת ששלמה עם עצמה ועם החיים שלה. אז שחררתי, לשם שינוי במקום לחפור בתוכי על מה לא בסדר וכמה אני גרועה, התחלתי לחיות את החיים שלי – להתאמן על נוכחות מלאה. אלו היו שלוש שנים מופלאות ומעצבות ביותר עבורי – כל בוקר התחיל בהודיה וברכות לכל מי שיקר לי ולעצמי, השתדלתי למצוא את מה שמשמח אותי ועושה לי טוב. יצאתי למסע ריפוי ושחרור, שלקח כעשור אך בסוף התקיים והתגשם. הדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא שהכל נמצא בתוכי, אף אחד לא אשם בשום דבר שקרה לי. אני היחידה שבוראת את החיים שלי, לכן מה שאעשה מהם, זה מה שיהיה.

חשוב לי לציין, שזה לא היה זורם וקליל כמו לקרוא מה שכתבתי כאן. לקח לי זמן, נפלתי בדרך, קמתי ושוב נפלתי – יותר משאוכל לספור. התבאסתי וכעסתי על עצמי ועל העולם לא פעם ולא פעמיים, תהיתי אם אי פעם יגיע הרגע בו אוכל להיות שלמה ורגועה בחיים שלי. יחד עם זאת, בכל פעם שהרגשתי שאני מתאמצת יותר מידי, שמשהו לא מצליח כמו שרציתי – נתתי למילים לחזור להדהד בתוכי “אתה חייב לשחרר את הדבר שאתה הכי רוצה”. אני רוצה את עצמי ולכן אני משחררת, גם אם לא תמיד אני מבינה מה הכוונה, אני משתדלת. בחרתי תמיד להתבונן פנימה, לקחת אחריות ולא להטיל אותה על היקום או אחרים – אפילו שלא היה קל בכלל. התמקדתי בכל מיני דברים נוספים בדרך, כי הבנתי שללחוץ עלי לשחרר דברים, לא עובד בכוח. עם הזמן, ככל שעלתה המודעות שלי לעצמי, הבנתי שלבד אדע מתי מגיע הזמן לעשות עוד פעולה למעני. ובאמת למדתי, הסתנכרנתי עם עצמי, התחברתי לכל החלקים שקרעתי מעצמי והפכתי אותם לאחת שלמה – אני.

יכולתי להצהיר ולהגדיר שמטרת חיי, היא להתחבר לעצמי. למען האמת, מזל שלא עשיתי דבר כזה – אני בטוחה שקיבעון כזה, היה מוביל לכך שלא היה לי רבע ממה שיש לי היום. הגעתי אל שקט פנימי בעקבות הזוגיות שלי, ההריונות, האנשים שהכרתי בדרך. בזכות זה שהייתי פתוחה, לא מקובעת, קיבלתי בכל פעם פרספקטיבה אחרת על החיבור לעצמי. דברים קרו שלב אחרי שלב ולא בבום אחד גדול, מה שאפשר לי להתמודד, לעכל, להוריד התנגדויות פנימיות. זה אפשר לי להבין בכל פעם מחדש, מה אומר הרצון שלי להתחבר לעצמי? האם אני כבר שם? האם אני עדיין מבקשת את זה? יכולתי להתרכז במטרות נוספות שהיו לי עבור עצמי. בסוף, הכל התחבר לכדי שלם אחד – אני.

שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.