שקר ההקטנה הגדול

אחד העיוותים הגדולים ביותר שקיימים בתקופתנו, זה שמעיד על שליטה בתודעה שלנו הוא המשפט שרבים מסתובבים איתו בראשם – "מה כבר אני יכול לעשות?" או "איך מה שאני אעשה ישפיע?". ההנחה היא שאדם הוא קטן ויחיד, והעולם הוא גדול. בשל כך אין אפשרות אמיתית לאדם אחד קטן ויחיד להשפיע על עולם רחב וגדול או על קבוצת אנשים, שכידוע, היא יותר מאחד.

מה אומרת ההיסטוריה?

אם נחזור לאחור, הרבה לאחור, לזמנים השבטיים נוכל לגלות שברחבי העולם נבנו מבנים דומים להפליא, בתקופות שבהן לא הייתה תקשורת ולמעשה כל מי שחי היה בטוח שהוא כנראה היחידי עלי אדמות. איך זה יתכן? אם תשאלו חוקרים, הם ודאי ימצאו הסברים שכלתניים, (אם כי הם מתקשים בכך). אם תשאלו אנשי רוח, הם ידעו לספר לכם על דרך תקשורת אחרת, שנובעת מחיבור פנימה ואל היקום כולו. תקשורת שהיא אינה מילולית אלא טלפטית – אנרגטית, תקשורת שמקורה בתודעה ובחיבור אליה. המבנים האלו, שקיימים עד היום, נוצרו ונבנו על ידי חברות קדומות שלא היו להם רבע מהאמצעים שקיימים לרשות האנושות בתקופתנו. ובכל זאת, הם הצליחו כיוון שלא התרוצצה להם בתת המודע אף אמונה מקטינה כמו "מה כבר אני יכול לעשות?". הם השתמשו בכוחות שעמדו לרשותם, אלו של התודעה ואלו הגופניים ויצרו מבנים וחברות ששאפו להביא הרמוניה. אם נרוץ קדימה אל תקופת שינויים ומהפיכות, נראה שהאמונה הרווחת הייתה דווקא "ביחד נביא שינוי", והלך הרוח היה לאחד כמה שיותר אנשים סביב אותו רעיון על מנת להביא לשינוי מבוקש. במי בדיוק תמך השינוי? האם באנשים שיצרו אותו או באלו שיזמו אותו וכתוצאה ממנו מצאו את עצמם מתעשרים עוד יותר? אלו שאלות שחשוב להרהר בהן מפעם לפעם, ולו רק כדי לשמור על חדות מחשבתית וגמישות.

רעיונות אינם מגיעים משום מקום, רעיונות אינם מבקשים להרע או לפגוע – זאת תולדה של האדם אשר בוחר לפעול וללכת עם הרעיון. היו רעיונות רבים שתרמו ותמכו באנושות, ויש כאלו שהביאו לכליון ואובדן רב. הכל תלוי בבני האדם ובאופן שבו הם מביאים אל העולם את מה שעובר דרכם. אם נחזור אל האמונה "מה כבר אני יכול לעשות?", ניווכח שהיא התחילה לחלחל לתודעה לא הרבה אחרי תקופת המהפיכות. כדי לשמר מצב קיים, יש צורך לשלוט בבני אדם באופן שבו הם לא ירגישו נשלטים, כי אם חופשיים לגמרי. מצב כזה משיגים באמצעות שליטה בתודעה, הפחדה, הקטנה.

עם השנים והמרחק מהטבע ומהקצב האיטי – טבעי, שכחה התודעה את כוחה האמיתי. גם נשמות שנשלחו לחזק ולהעיר את הידע שקיים אצל הנשמות שחיו על כדור הארץ, לא הצליחו במשימה. לעיתים כיוון שנשבו בעצמן בתדר הנמוך שנוצר בכדור הארץ, לעיתים כיוון ששאר הנשמות היו שבויות כל כך שסירבו להאמין או להקשיב. לאחר עבודה מאומצת של שנים ארוכות, הגיע הרגע שבו אנחנו ניצבים כעת. התדרים בכדור הארץ גבוהים יותר, חיות כאן נשמות מלאות חכמה ועוצמה שמחזיקות בידע עמוק שמטרתו לעורר ולחבר כל מי שמסכים – פנימה, אל הידע שקיים בנשמה שלו וברישומים האקאשיים. נשמות אחרות הקריבו את עצמן ועברו סבל רב על מנת לטלטל ולזעזע כמה שיותר אנשים ולעורר מספר רב של תודעות ונשמות. המסע עודנו ארוך, מאחר ובניגוד לתקופות חיים אחרות אנחנו נמצאים במציאות שבה החופש, כביכול, גדול אך מדובר בתרמית. כל עוד התודעה שבויה, אין לאדם חופש אמיתי וכל תחושה של חופש, הינה פרי דמיונו בלבד.

 

תפקיד התודעה

לאורך ההיסטוריה האנושית התודעה הייתה זאת שהגנה, ששמרה על המצפן כשהכיוונים הטשטשו. ברגע שהתודעה נכבשה, החלה הסכנה האמיתית והניתוק שמטרתו להביא חורבן ושליטה מוחלטת. תודעה שמתאחדת עם תודעות נוספות, מביאה אור אל האדם – תובנות שמעירות אותו ולא מאפשרות לו להישאר אדיש יותר. ולכן, ברגע שחלחלה האמונה "אין לי כוח כיחיד מול רבים", והאמונה "מה כבר אני יכול לעשות?" – החלה התפרקות ממשית בחברה האנושית, בכל רחבי העולם. זה לצד אימוץ חוסר סבלנות כלפי האחר, כל מי שאינו חושב או מבין בדיוק כמוני את המציאות, אין כל טעם להקדיש לו תשומת לב וכשכן חוסר סבלנות וחוסר קבלה, בשילוב הקטנה וזלזול הן מנת חלקו. בעולם שבו יש ריבוי דעות ולא מעט אנשים, אך כמעט אפס סבלנות וקושי עד כדי חוסר יכולת לראות מעבר למה שניצב לנגד העיניים, (את הלב, את הפחדים, הנשמה), נותר כל אדם לעצמו – אולי קבוצות קטנות מצליחות להתאגד.

אם בעבר, במקרים של חוסר אונים, היה צץ רעיון שמוביל לפריצת דרך, הרי שבתקופת חיינו הרעיונות אינם חדשים אלא משחזרים את עצמם, ברובם. אלו שמביאים רעיונות חדשים, נחשבים למשונים ורוב האנושות הולכת אחרי המוח שמשדר לה, בעיקר, את החולשות שלה. האגו מספר לכל אדם כמה הוא מוצלח ויכול להשיג כל מה שירצה, אך התוצאות הן מרדף בלתי פוסק שאינו מוביל להתקדמות ממשית. הסיבה לכך היא שהתודעה כבולה, וכל עוד תישאר במצב הזה יהיה מאתגר מאוד לייצר שינוי שמצליח לסחוף אחריו אנשים.

המאמר הזה אינו בא לייאש, אלא לקרוא לכל אחת ואחד שעיניו נחות על המילים הללו להתעורר – לשאול שאלות, לחקור, לנסות להבין איך יוכל לשחרר ולרפא את הנתק מהתודעה.
התודעה, כמו הנשמה, תמיד נמצאת איתנו, אך כשלא מקשיבים ולא מתייחסים אליה, נוצר מרחק שבא לידי ביטוי בתחושת עייפות, אדישות, דיכאון, חולשה כללית, חוסר סיפוק. אדם שחי בניתוק מהתודעה שלו יתקשה להרגיש מסופק, יחפש רעיונות במוח לאיך נראים חיים של שמחה וסיפוק, אולפ לא באמת יזכה להרגיש כך. החיים נוצרו כדי שיהיה חיבור עמוק בין הגוף והנפש, זאת הדרך המיטיבה ביותר שקיימת לחיות, להתפתח ולהביא לשיפור אישי וקולקטיבי. לתודעה ישנו כוח על, ברגע שהיא מתפשטת קשה לעצור אותה. עבודה של שנים, במהלכן לימדו את האנושות על חולשותיה ומגרעותיה, יכולה להיהרס בכמה רגעים בודדים, בהם תתקיים ידיעה והיזכרות בכוח האמיתי של התודעה והנשמות שחיות על פני כדור הארץ, (וגם אלו שלא). ממש כפי שאנשים שחיו פה פעם ידעו לבנות מבנים מלאי עוצמה אנרגטית, גם אנחנו יודעים לייצר שינויים ולבנות חברות מלאות עוצמה אנרגטית. ההבדל הוא שהם חיו את הידע, ואילו רוב בני האדם שחיים כיום שכחו אותו, ועליהם לבקש להיזכר בו מחדש.

 

מה יכול לעכב היזכרות?

הגורם לעיכוב בהיזכרות הינו פחד. בעבר אנשים פחדו על חייהם ולכן ביקשו לשכוח את הידע שחיבר אותם אל הטבע והיקום. כיום אנשים מפחדים לאבד את הבתים שלהם, את המשכורות שלהם, את החופשה השנתית שלהם, את החינוך לילדים שלהם ויעשו כל שביכולתם כדי למנוע את האובדן. פחד לאבד את האשליה שחיים בתוכה הוא פחד גאוני – הוא מזין את עצמו ומוודא שאכן רוב האנשים ישארו רדומים ורגועים, שלא יזיזו את עצמם אל עבר שינוי.

האם מוכרחים לאבד הכל כדי להיזכר?
לא. וחשוב מאוד לזכור כי האובדן קיים גם כשמתעקשים לא להתחבר ולא להיזכר והוא אף חזק וכואב יותר.
כאשר חיים מתוך חיבור אל התודעה ואל היקום, בכל פעם שמשהו אחד אובד – יגיע משהו טוב יותר במקומו. בהתחלה לא בטוח שהאדם יבין מדוע מה שקיבל הוא הדבר הטוב יותר, אך אם ימשיך לתרגל חיבור אל התודעה והיקום, ויהיה איתם בתקשורת מתמידה ילמד ויבין איך מה שיש בחייו באותו הרגע הנתון, מיטיב איתו יותר מאשר הדבר שאיבד.

חיים של חיבור אל התודעה מזמינים אותנו לתרגל אמונה, אמון בעצמנו ובאותו הכוח הבלתי נראה, אך מאוד מורגש, שמנהל את הדברים ומבין אותם טוב מאיתנו. יש שיקראו לכוח הזה בשם אלוהים ויש שיקראו לו אנרגיית היקום, הרוח הגדולה או הבריאה. השם אינו משנה, המשמעות היא שחשובה וההבנה שאכן קיים כוח שכזה והחיבור אליו באמצעות התודעה, הוא שיקפיץ אותנו אל המקומות הכי מצמיחים ונכונים עבור כל אדם. חיים של חיבור אל התודעה מזכירים לנו את הכוחות הטמונים בנו, אלו שבעזרתם נוכל לברוא עולם שונה, נעים וטוב יותר. כל זה נשמע נפלא, ובתור מי ששואפת לחיות בחיבור אל התודעה והנשמה אני יכולה לשתף שזה אכן כך. יחד עם זאת, נדרשת עבודה פנימית כדי לשחרר את התודעה מהכבלים שנקשרו אליה במהלך השנים. נדרשת התמדה ואמונה בדרך שנבחרה, שתזין את האש שמבקשת שינוי ברגעים בהם הלהבה נחלשת. החיים מביאים אל פתחנו כל מיני התמודדויות, כאלו שהנשמה ביקשה כדי ללמוד וכאלו קולקטיביות – ההתמודדויות האלו בכוחן להחליש את הלהבה, או להעצים אותה. הכל תלוי במידת האמונה וההתמדה של האדם, שבוחר בכל בוקר מחדש להמשיך לשחרר את התודעה מכבליה ולהאמין שיש מי שמנחה אותו בדרך והוא שוכן עמוק בליבו, לא בחוץ. ברגע שרוב בני האדם יבחרו להתחבר פנימה ולהקשיב לקולות הבריאה והנשמה יקרה דבר מעניין, הם יפגשו באותו המקום. השאיפה הנשמתית היא תמיד אל עבר אחדות ולכן גם אם העבודה נעשית באופן אישי ופרטני, כולנו ניפגש באותו המקום ששואף לאחדות וניזון מהאמת הגבוהה, לא ממה שמספרים מבחוץ.

נסו לחשוב על התודעה שלכם, מה היא יודעת? מה היא יכולה ללמד אתכם? מתי בפעם האחרונה הקשבתם לה? איך היא נשמעת? ומה מבקשת הנשמה שלכם, (שמשכנה הוא בלב)?
צרו הפרדה בין מה שהמוח אומר ומבקש לבין מה שהלב מספר לכם.