חברות נחשבת לערך עליון ואכן, לא קל לחיות בלי חברים. האיכויות שחבר טוב מוציא מאיתנו, היכולת לגלות צדדים חדשים בעצמנו, שפחות מוכרים אפילו לבני המשפחה שלנו, האוזן הקשבת, החוויות המשותפות והרשימה עוד ארוכה. כל אלו מוסיפים טעם לחיים, וגורמים לאנשים לייצר קשרי חברות עם אנשים שונים לאורך החיים.
יש חברים שמתאימים לשיחת נפש ויש שמתאימים יותר לבילויים, יש חברים שתמיד יושיטו יד ויש חברים מהצבא או מהמכינה ויש חברים שגדלנו איתם מגיל אפס – מעגלי חברים עוטפים אותנו והם המאגר איתו אנחנו חיים. אבל מה קורה כשהבילוי הופך להיות מעיק? כשהשיחות מרגישות יותר כמו מאבק או הצטדקות, מאשר כיף או זרימה?
לאורך החיים אנשים מתפתחים ומשתנים, דבר שנראה באופן מסוים בגיל עשרים ואחת, יראה שונה לחלוטין בגיל שלושים ושתיים. ניסיון החיים והחוויות משנים אותנו – גם בלי שנשים לב, ולפתע אנחנו מתעוררים יום אחד ומבינים שיש מצב שהחברות עם אדם מסוים אינה לטובתנו ואולי גם אינה לטובתו…
התובנה נהדרת, אבל יש הבדל גדול בין ההבנה לבין נקיטת פעולה. חברות אינה מכשיר חשמלי, שאפשר פשוט לנתק ולהמשיך הלאה. חברות טומנת בתוכה זיכרונות, רגשות, חוויות, ניואנסים עדינים שלא בהכרח הינו מודעים אליהם. לכן, לרוב, יבחרו אנשים להישאר ולא לקום וללכת. מאוד קשה לוותר על אדם שממלא תפקיד מסוים בחיינו, בין שהוא היה שנים האוזן הקשבת שלנו ובין שאנחנו הינו עבורו מקום לנחמה. לפעמים דווקא המאבקים וההתפלפלויות עם אותו החבר, היו אלו שתרמו ולימדו דבר אחד או שניים על החיים.
בעצם הוויתור והשחרור, אנחנו מוותרים גם על חלקים בתוכנו שאינם מיטיבים איתנו – זאת התובנה העמוקה יותר שבמעשה הפרידה. הרי חברות היא דו צדדית, גם כאשר הצד השני פאסיבי יותר, הוא עדין מגיב לנו באופן מסוים. בתוך החברות היה האופן בו החבר התנהג והיה האופן בו הגבנו לו, הושפענו והתנהלנו.
פרידה היא תהליך משמעותי וחשוב, שלא מקבל מספיק יחס בעולם המערבי. במקום לראות בפרידה תהליך טבעי, שקורה לאורך החיים, אנשים רואים בפרידה וסיום אסון. גם פרידה מהחיים, שבתרבויות מסוימות היא סיבה למסיבה או נתפסת כהמשך ישיר לחיים עצמם, נתפסת במערב כדבר נוראי וטאבו. הדגש ששמים בהקשר לפרידות הוא הכאב, האובדן, העצב לכל הצדדים. אין כמעט שיח בעולם המערבי על המתנה שפרידה יכולה להעניק, על המקום שמתפנה כדי להתמלא מחדש, על הריפוי שפרידות יכולות לטמון בתוכן. פרידה יכולה להיות מעשה של אהבה וחסד, באקט השחרור יש המון ענווה והשלמה עם תנודות החיים.
כשאתם חושבים על פרידה, יתכן ומיד עולים שירים עצובים בראשכם, מחשבות על כל מה שתפסידו, כאב על הוויתור, אפילו אשמה על מה שאתם חושבים לעשות. למעשה, פרידה יכולה להיות חלקה, בלי כל הדרמות שמלמדות סדרות בטלוויזיה או ספרים. כשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת אומרת הקלישאה ו… צודקת!
עד כמה שקשה אולי להאמין או לראות, העולם מלא באנשים. ברגע שנשחרר את מי שאינו מיטיב איתנו, יתפנה מקום בחיינו ועל פי חוקי היקום – כשמשהו יוצא, משהו אחר נכנס במקומו. מאחר והבחירה היא שלנו, נוכל לתעל את האנרגיה ולבחור את מי לזמן אל חיינו ולקבל חבריות חדשות, שימלאו ויצמיחו אותנו. בנוסף, כפי שציינתי, כשאדם משחרר חבר מחייו, הוא משחרר גם חלק מעצמו שאינו מיטיב ולכן חשוב לבחון איזה תפקיד נרצה למלא בחיי החברים שלנו?
אבל רגע, הקדמתי את המאוחר, אנחנו עדין בפרידה!
איך אני יכולה לשחרר מחיי אנשים בטוב?
לפני השחרור יש טריק שאפשר לבצע – לחשוב על החבר ולבקש שהחברות ביניכם תצמח ותתפתח, תתקדם ביחד אתכם. דמיינו שאתם עולים קומה ומושיטים יד אל החבר, שיעלה אליכם. הוא יכול לבחור אם לעלות או שלא, הכל אנרגטית כמובן, אבל אתם פתחתם את האפשרות עבורו. לפעמים חברויות שנראות אבודות, מקבלות טוויסט ונמשכות שנים ארוכות. במידה והטריק לא עובד, תמיד קיימת האפשרות לשוחח על הדברים, להציף את התחושות ולראות מה השיחה תביא איתה – התרחקות נעימה או אולי דווקא שינוי מפתיע במערכת היחסים.
שיטה נוספת פונה אל הצד האנרגטי יותר, ומאפשרת לנו לתרגל חיבור אל מקור אנרגיה גבוה ואז לבקש שהקשר עם אדם מסוים, ישתחרר בטוב וברכות.
כדי שלא להרגיש רק את הכאב והאשמה או לחלופין, כדי לא פשוט לזרוק את כל מה שהיה, חשוב לבצע תרגיל שיתמוך רגשית ויחזק אתכם. תוך כדי החיבור אל מקור האנרגיה הגבוהה, בקשו לראות את האופן בו גדלתם וצמחתם בחברות, הודו על כל הטוב שהיה וברכו את האדם השני במילים טובות. גם אם פגע בכם, מצאו מילים טובות למענכם כיוון שהן יחזקו אתכם בתהליך השחרור והפרידה.
כמובן, הדברים לא מסתיימים בזה. הרגשות נמצאים ומציפים לפעמים, חשוב לתת לעצמכם זמן הסתגלות ולזכור שלא התכוונתם להרע לאף אחד, אלא להיטיב עם עצמכם וזאת למידה משמעותית מאוד. כל הורה היה רוצה לראות את הילד שלו מוקף באנשים שמיטיבים איתו, תומכים בו ולא כאלו שמאתגרים ומושכים אותו למטה. הביטו על הילד הפנימי שלכם, היו ההורה עבורו, ברכו אותו על האומץ לשחרר את מי שאינו מיטיב עבורו וחזקו אותו שיש אנשים מתאימים יותר עבור המצב בו הוא נמצא בחיים כרגע. עבדו את הרגשות, אל תתעלמו מהם, זכרו שאתם נפרדים גם מחלק בכם – שהיה עבור אותו החבר. אתם עוברים מעין תהליך פרידה כפול, ממנו ומחלקים בכם, מבורך ככל שיהיה זה עלול להציף.
לפעמים נכנס האגו אל התהליך, הוא מספר כל מיני דברים וצובע את החברות, בדרך כלל בצבעים כהים, מנסה להזכיר עד כמה 'אני' הייתי בסדר והצד השני פחות. חשוב לתרגל שיח עם האגו, כדי לאזן אותו – שהרי תפקידו הוא להגן עלינו, אך אם אדם מרגיש שלם, (גם אם עצוב), אין מפני מה להגן עליו. זכרו תמיד שהבחירה להתרחק או להתנתק הייתה שלכם, זכרו תמיד את המטרה העליונה – להיטיב עם עצמכם. גלו חמלה כלפיכם, אל תכעסו אם גם לאחר תקופה מסוימת, נתקפתם געגועים או מחשבה שניה. דעו שכל מה שאמור לקרות, יגיע אליכם ולכן אם החברות נועדה להתקיים, האדם ימצא דרך לחזור אל חייכם.
בכל רגע השתדלו לעטוף את עצמכם באנשים שנמצאים בלבל האנרגטי שלכם. זה לא אומר שאם אתם במסע התפתחות רוחני, כולם סביבכם חייבים להיות כאלה ולפנות את מי שלא מחייכם. שימו לב האם מי שסביבכם מקבל אתכם כמו שאתם? אתם מקבלים אותו כמו שהוא? האם החברות מפרה אתכם? לצחוק ואסקפיזם גם הם הפרייה. הורדת אנרגיה היא אינה הפריה.
אתם לא אמורים להקיף את עצמכם בכפילים שלכם, לשוני יש משמעות וחשיבות. האנרגיה היא החשובה, עליכם לשים לב שהיא נעימה לכם וטובה לכם. כשמספר הפעמים בו המפגש מביא איתו אנרגיות מחלישות עולה על מספר הפעמים בו הוא מחזק, סימן שכדאי לחשוב מחדש על החברות ועל האנרגיה המושקעת בטיפוחה או החזקתה בחייכם.